הצפת אירופה בעזה

המאמר האחרון של ד"ר בכור על הסתננות אפריקאים לאירופה דרך הים, כולל את העובדה שגם צעירים מרצועת עזה בורחים באותם נתיבים. אינני יודע מאיפה המספרים, המספר היחיד שהצלחתי למצוא הוא כ-10,000 איש בשמונת החודשים הראשונים של 2014. העזתים בורחים לחצי האי סיני דרך מנהרות, מגיעים לאלכסנדריה ומשם מתחילים במסע לאיטליה, בדרך כלל לאי למפדוזה (1,600 ק"מ).

להמשיך לקרוא

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , | השארת תגובה

כמה מחשבות על העלייה לרגל לוושינגטון

ביידן נראה מתוסכל, ביינר מתאפק לא לצחוק. ונתניהו? טוב, יש סיבה שהתמונה הזו הייתה בוואלה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגיון המדינה, הזירה הבינלאומית, לקחים היסטורים | עם התגים , , , , , | השארת תגובה

בתחבולות תעשה לך בחירות

המוח האנושי יכול להתרכז רק בדבר אחד בכל רגע נתון. הוא בדרך כלל נמשך לתנועה, מגע או משהו בוהק וויזואלית. כייסים מנצלים את העובדה הזו: כאשר כייס נתקל בנו ברחוב הוא סומך על המוח שלנו שיהיה עסוק מדי בחדירה למרחב האישי בשביל לשים לב שהכיס שלנו נהפך לקל יותר. כמובן, לא רק כייסים משתמשים בהסחת דעת בשביל לדחוף יד לכיס – גם פוליטיקאים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה | עם התגים , , , | השארת תגובה

מדינת ישראל לא קיימת בשבילכם

ההכנות לגל עלייה מצרפת הביאה את ynet – ורבים במדינת ישראל – לשאול את השאלה הלא נכונה: "מה יעשו אלפי עולים צרפתים לכלכלה?"

השאלה היא לא נכונה מפני שמדינת ישראל, להמשיך לקרוא

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , | 4 תגובות

מדוע לדבר עם אבו-מאזן הוא בחשיבות לאומית (ולמה זה לא ישנה דבר)

בנימין נתניהו הוא תופעה טיפוסית לאיש עסקים בעמדה פוליטית – הוא טקטיקן מבריק ללא אסטרגיה, מעין אדמירל השורד סערה רק בשביל להתרסק על שובר גלים. אבל, מפעם לפעם אני תוהה אם ראש ממשלתנו הוא דווקא אסטרטג יותר עמוק מן הנדמה, שבראייה לאורך שנים בונה התעצמות ישראלית. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגיון המדינה, פילוסופיה פוליטית | עם התגים , , , | השארת תגובה

שלושה טיפים לתנועת המחאה הבאה

אתם לא הולכים לאהוב אותם, אבל מישהו חייב להפיל את האנטיכריסט ביבי! להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ליבראליזם, פילוסופיה פוליטית | עם התגים , , | השארת תגובה

תנחומיי לליבראלים המצרים

כמו כל אדם, גם לי יש פינה חמה בלב לאותם חולמים, סטודנטים צעירים ושאפתנים ש… לא, לא – אני לא יכול לעשות את זה. אני ציניקן פוליטי שחושב שהדבר הכי משעשע במצרים הוא איך ההיסטוריה עומדת לדרוס את השמאל המצרי, ביחד עם שאר המדינה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה | עם התגים , | השארת תגובה

"אבל אני לא רוצה שהקול שלי יתבזבז"

המערכת: היי מס' אשראי 145-531-880!

אסף: היי.

המערכת: אז, החלטת כבר למי להצביע?

אסף: אממ… סוג של. בהתחלה רציתי להצביע למפלגת "הירוקים והאמיצים", אבל אחרי שהסקרים הראו שהם לא יעברו את אחוז החסימה החלטתי להעביר את הקול לאחת המפלגות הגדולות.

המערכת: אהא… והאם חשבת במקום, לנוכח ההזדהות האידיאולוגית שלך עם "הירוקים והאמיצים", להתחיל בפעילות פוליטית נרחבת בשביל להעלות את אחוז החסימה? נגיד לשים סטיקר, להצטרף להפגנות, לחלק פליירים ולהדביק את הפרצוף של המנהיג האהוב לחזך בעודך מסתובב עירום באיילון?

אסף: רגע, מה? לא, לא… נראה לי שהצבעה בבחירות היא מספיקה בהחלט.

המערכת: בהחלט! *הולכת להמשיך ולהתעלל בכולכם*

ואם הנקודה עברה מעל ראשכם:

דמוקרטיה היא אולי לא השלטון הטוב ביותר, אך היא בהחלט דואגת לשמור על ההמונים תחת שליטה! – ווינסטון צ'רצ'יל, ברגע של פיכחות נדירה.

פורסם בקטגוריה הומור, ליבראליזם | עם התגים | השארת תגובה

כמה מחשבות בנוגע לאיראן

הסוגיה האיראנית, או כפי שידועה בקרב תומכי המחאה החברתית "התרגיל של נתניהו", מכריחה אותנו לשאול שאלה חשובה, קשה אך שיש לתת עליה את הדעת: כיצד מחריבים את הרפובליקה האסלאמית במאמץ וטווח זמן הגיוניים? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגיון המדינה, הומור, הזירה הבינלאומית | עם התגים , , , , | תגובה אחת

"אהיה אשר אהיה" – אלוהות של אין

בפירושו (המצוין) לחמשת חומשי התורה, הרש"ר הירש רשם את ההסבר הבא של תשובת האל לשאלת משה מה שמו:

אהי-ה אשר אהי-ה – זה שאני רוצה להיות, שאר ההוה הוא זה ש"עליו" להיות, רק הוא ית' ישות אישית אבסולוטית וחפשית, העתיד תלוי לגמרי ברצונו. […] ביהדות האלקים חפשי, וכן האדם, ועל הבריאה נאמר "אשר ברא אלקים לעשות", התחלה להתפתחות התלויה באדם, התפקיד הוא העמדת רצון האדם לרשות הרצון האלקי ועצוב העולם ברוח זו.

רש"ר הירש מדגיש את היסוד הדינאמי בהוויה האלוהית. לא לחינם.

כאשר כבוד האל מתגלה, הוא מתגלה באש. מה עניינה של אש? אש היא דינאמית תמיד, אך בניגוד למים שגם הם דינאמים, התנועה של האש נובעת מתוכה – כיצור חי. האש נעה, "אוכלת", ניזונה מן המציאות הסטטאטית ומשחררת ממנה אור – היסוד הפיזי הערטילאי ביותר של עולם זה. ולאן הולך שנשרף באש? אל האין, האל.

תחילה, צרימה באוזן. האל כאין? ובכן, ישנם שני דברים שאין לנו תפיסה בהם: האין והיש המוחלט. האין אינו "מקום חשוך". הוא לא מקום ומשום כן גם לא חשוך. בכלל, אף לדבר עליו יהיה הגדרה, הגבלה, יהיה משהו. אותו הדבר תקף ל"יש המוחלט": הרמב"ם במורה הנבוכים מראה שהיש המוחלט, סיבת כול, הינו חסר כל תכונה "מפרידה". הוא אחד, בלתי מוגבל ונצחי. מה אם כן ההבדל בין היש לאין?

הזן בודהיזם טוען שקיימים חמישה יסודות: ארץ, מים, אש, רוח ואין. האין עצמו מכיל את כל הארבעה האחרים, כפי שהוא המציאות המוחלטת והמקור לכל הוויה. כיצד? האין לא מכיל דבר ומשום כן הכול. המציאות צומחת מן הבסיס, אל תוך החלל – היא מוגבלת, סטטאטית, משום שהיא כבר אפשרות שהתגשמה. וגם בה הכול זורם.

ומן האין, מגיע האני.

הערה | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , | השארת תגובה